יוד - ה"מבחר" מתוך הבלוג של ויק

משרשרת את הקטעים

תזכורת לקונטס: זה היה כשצבר עוד היה בפנים, וכשאני עוד הרשיתי לעצמי לעסוק מעט בנושא הזה (בעיקר ע"מ להגיד שאנחנו לא יודעים כלום - ושאף אחד לא הבטיח כלום לאף אחד). אבל בגלל שהייתה אפשרות שאולי - אז הרשיתי לעצמי חד פעמית להציע לשפרה רשימת שמות חיבה לבחורון...
בנוסף הטריף אותי הכינוי "צבי" שכמה אנשים נתנו לו - כאילו הם חברים שלו מהאינקובטור....
_____________________________________________________________________________________________________________


צבר (במילרע): האומנם?
===============

שלום לכולם!

היום בבוקר קמתי, וחשבתי לעצמי: בעצם, למה לא אוגנדה?...
אחרי שסיימתי להרהר בתולדות הציונות וגורלו של העם היהודי היושב בציון, התפניתי לשאלה החשובה באמת: שם חיבה לצבר. בעצם: למה לא?
כלומר, שלא תחשבו שאני נסוגה מעמדתי הנחרצת לגבי הכינוי התמוה צבי. אני עדיין חושבת שאין לעשות בכינוי הקלוקל הזה כל שימוש.
צבר הוא צבר הוא צבר (במילרע) – וכך עלינו להמשיך ולכנותו, עד שלא יאמר לנו אחרת...
אבל חשבתי לי, אם וכאשר תצא שפרה מהבית, והיה והיא וצבר אכן יהפכו לאייטם הלוהט של המדינה, הרי שיש מקום לחשוב על שמות חיבה לצברנו היקר, בייחוד לאור שמו הייחודי.
והנה חשבתי על שלל הצעות – שהיה ושפרה תחפוץ להשתמש באי אילו מהן, אני מבטיחה בזאת חגיגית כי לא אתבע אותה על זכויות יוצרים...

והרי רשימתי:
______

צברי (ברירת המחדל, בנאלי אבל יעיל)
צבריל'ה (לשימוש אימל'ה בלבד)
צבריק (לשימוש עד גיל 6. מעבר לזה זה כבר מביך...)
צברק'ה (בניחוח ימי הפלמ"ח)
צבריקו (טאץ' קליל של תנועת הקיבוצים והמושבים)
צברון (קליל, קליט, נוח. אם יוסי היה אומר אותו זה היה נשמע כמו צווארון)
צברונק'ה (אותו כנ"ל, שוב עם הטאץ' של ההתיישבות העובדת)
צברוניקו (סוג של ניסיון לבלבל את האוייב?...)
צברוש (מעט מתחנף, מרמז על אפשרות לסינג'ור)
צברוביץ (למתמחים בשמות חיבה)
צברונוביץ (כנ"ל, עם טוויסט)
צברובסקי (קריצה לקהל הרוסי...)
צבריון (סליחה????)
צבי (בשום פנים ואופן לא! וטו מוחלט של עצרת האו"ם!!!)
צבצב (אותו דין כמו צבי)

ולסיכום: בשבילי הוא היה וישאר צבר (במילרע)!

אני מתחבר לשם צברובסקי מאד בגלל שורשי הרוסים

והייתי מוסיף את צובארי לרשימה, גם לו יש מדליה ככה שיש מכנה משותף

נדמה לי שזה הקטע השני שפרסמתי.

הרקע: כידוע, או שלא: אינה מאוד מאוד מאוד הציקה לי (לא רק לשפרה): אם יש משהו שלא יכול לעבור אצלי בשקט - זה טמטום מתובל בחוסר מודעות כמו אצלה.
היא חירפנה אותי קשות, וכששמעתי שהמשימה הקרובה היא משימת ידע כללי - זה הוציא ממני את הקטע הבא:
______________________________________________________________________________________________

מנחה: גבירותי ורבותי, ברכים הבאים לחידון חוסר הידע הכללי של ישראל לשנת 2008! ראשונה תעלה המתמודדת הטרייה, אינה ברוורמן.

מנחה: אינה, השאלה הראשונה: מי היה ראש הממשלה הראשון של ישראל?
אינה: לא זוכרת, היה מישהו - אבל פרח לי.
מנחה: אתן לך רמז - חלק משמו כלל את המילה גוריון.
אינה: קראו לו גור יון?
מנחה: לא, זו הייתה מילה בשמו.
אינה: ישראל גוריון?
מנחה: לא חשוב. שאלה שנייה - מי הרמטכ"ל הנוכחי של מדינת ישראל?
אינה: מה זה רמטכ"ל
מנחה: ראש המטה הכללי. אתן לך רמז: אש…
אינה: אשקלוני?
מנחה: אש…
אינה: אש לגולש?…
מנחה: כמו "פרידמן" אבל המילה המפורשת.
אינה: יוסי בובליל?
מנחה: לא חשוב. השאלה השלישית והאחרונה: השלימי את המשפט: "אם אין אני לי…"
אינה: מה זתומרת אם אין אנילי? אין בכלל מילה כזו!!!
מנחה: שוב, אתן לך רמז, אבל שכרי שזו ההזדמנות האחרונה שלך לצבור נקודות. "אם אין אני לי מי…"
אינה: מיצי?
מנחה: "אם אין אני לי מי…"
אינה: מיקי?
מנחה: "אם אין אני לי, מי…"
אינה: מה מי, מאמי?…
מנחה: רבותי וגבירותי, הריני לכריז כי אין טעם להמשיך בחידון - יש לנו זוכה!!!
כלת חוסר הידע הכללי של ישראל לשנת 2008 היא אינה ברוורמן!

יוסיק!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! (מחווה לבלור2)

אני לא מאמינה!!!

איך התגעגעתי: חשבתי שכבר לא אשמע ממך לעולם!!!!

(לרגע חשבתי שאולי נפגעת ממשהו שאמרתי. מקווה שלא - ואם כן - אני מקווה מאוד שתגיד לי! )

שוב - אין מה לעשות: אינה חירפנה אותי לגמרי.
מכל הרביעייה של החדשים - היא הייתה הכי בלתי נסבלת בעיני.
ואכן - מהר מאוד הצטיירה שיש בעייה אמיתי עם הבחורה - והיא אובחנה ע"י כמה חברי בלוג כבעלת הפרעות קשב קשות (פלוס בבשערה שלי לגבי הפרעת אישיות גבולית...).
הגברת בלתה ימים בבחינת עצמה מול המראות (לדעתי - היא הייתה מוכנה להשאר לגור שם לנצח: ממש בית חלומותיה), בשירה זיופית אינסופית, ובפטפוטים מחרפני דעת.
היא טענה שאינה מסוגלת להתאהב, אבל למה שתוכל? הרי היה ברור שליבה כבר שייך למישהו: לאינה ברוורמן.
ולכן - כשמישהו בבלוג ציין שהיא התחילה לדבר עם עצמה: לא נותר לי אלא לדמיין את תוכן השיחה....
___________________________________________________________________________________________________


שמעתי שאינה התחילה לדבר לעצמה.. זה דווקא דיי לטובה לדעתי, כי בסה"כ אינה בחורה אינטיליגנטית ומשכמה ומעלה - שבניגוד לשביעות רצונה המלאה - הושלכה לוילה שבה שוכן אוסף של אנשים שלא מגיע לקצה הזרת הימנית שלה.


אני רק מדיימנת לעצמי את השיחה, ומתמוגגת:

אינה א': אז מה, את מגיעה לכאן הרבה?…
אינה ב': לא ממש. כולם פה צעירים מדי - בדר"כ אני יוצאת עם גברים הרבה יותר מבוגרים מזה.
אינה א': אז תגידי, מה יש לבחורה אינטיליגנטית כמוך לחפש במקום כזה?…
אינה ב': האמת -אופי זה לכונפות. אבל כולם פה טיפשים מדי בשביל להבין את זה.
אינה א': וואלה, צודקת. את נראית מה זה טוב - את דוגמנית, במקרה?
אינה ב': ברור. כבר עשיתי מלא עבודות. אני חמה בשוק - אין לי רגע לנוח.
אינה א': האמת - את ניראית לי בינלאומית כזאת.
אינה ב': דההההההה! האמת - גם השתתפתי בסרט!!!
אינה א': באמת? איזה?
אינה ב': הוא עוד לא יצא לקולנוע. בינתיים הוא רץ רק באינטרנט.
אינה א': זה סרט של מישהו מוכר?
אינה ב': האמת - אני ביימתי!!!
אינה א': וואי, את מוכשרת! אין עליך!!!
אינה ב': כן. וראית איך שיחקתי אותה במשימה האחרונה??? אכלתי שני קרמבואים!
אינה א': כן, הוצאת את כולם מה זה קטנים!
אינה ב': עזבי אותך, אני פשוט מלכה!!!
אינה א': תגידי, את מכירה את הפתגם "אם אין אינה לי מי לי"?…
אינה ב': לא, זה משהו חדש?
אינה א': כן, זה רץ חזק בכל המועדונים עכשיו. אז מה, שנלך אליך או אלי?…
אינה ב': עזבי אותך, אני ישנה עם שחר הלילה….

ואז - התחילה משימת הראיונות.
כולם התחילו להתכונן, ויש שנלחצו ממנה.
שפרה וליאון באופן מיוחד נלחצו - כי לא ידעו מה לשאול, ומה ישאלו ע"י הבובלילים.

אבל השאלה הגדולה הייתה: את מי, לעאזאזל, יראיין איתי. והחלו הניחושים.
לאור ההכירות החד-סיטרית שלי עם איתי - סברתי לתומי שזה לא משנה את מי הוא יראיין.
היה נראה לי שגם אם יראיין קרמבו סגול מעופף - אנחנו נשכח את הראיון עוד בזמן שהוא מתקיים.
ולכן נראה היה לי הגיוני - שיתנו לו לראיין את Whom Ever. גם את הטלפנית מבזק יהיה טוב:
___________________________________________________________________________________________


את מי יראיין אתי???

איתי: שלום למרואיין.
בזק 144: 144 שלום, כאן ברוריה!
איתי: כן, שלום!
ברוריה: שלום אדוני, במה אני יכולה לעזור לך?
איתי: סליחה בבקשה, אמרו לי שזה ראיון טלפוני. אפשר לשאול מי את? תודה.
ברוריה: הלו???
איתי: אני משתתף האח הגדול. שמי איתי. אודה לך אם תעני לי על מספר שאלות.
ברוריה: הלו???? אדוני, תצטרך להרים את הקול!!!
איתי: את יכולה לספר לי אולי משהו על עצמך?
ברוריה: אדוני, נראה לי שתצטרך להתקשר שוב – יש בעיה בקו.
איתי: שאלתי, האם תוכלי לספר לי משהו על עצמך? תודה, וסליחה על ההפרעה.
ברוריה: הלו??? יש שם מישהו???
איתי: הלווו? את שומעת אותי?
ברוריה: יש לי כאן בעיה בקו. אני מנתקת, בסדר?
איתי: לא, לא, חכי!!! זו משימה!!!
ברוריה: להתראות אדוני!
בזק 144: ..............................................

אמנם כבר חשבתי שזה יהיה הגיוני אם איתי יראיין את בזק 144, אבל אחרי משהו ש- זרקה, עלה דעתי שאפשר להרוג שתי ציפורים במכה אחת: לתת לאיתי לראיין מישהו שמצד אחד יהיה המרואיין המושלם עבורו, ומצד שני - יהווה אושית האה"ג1 בפני עצמו: ושתי, כמובן, שהיה חלק בלתי נפרד מהעלילה (בוודאי שבשלב ההוא...)
____________________________________________________________________________________________________________


לאחר הודעה קצרה של sha"tz – פתאום נפל לי האסימון (ומביני דבר יודעים להעיד שזה קורה לאט...), ואני חושבת שאני יודעת את מי איתי יראיין.

על פניו נראה שיש רק חמש דמויות בוילה. אולם זו טעות אופטית שיכולה לנבוע רק מחוסר רגישות מהותי – שבה כולנו לקינו.

שהרי יש שישה דיירים כרגע בבית: שפרה, ליאון, איתי, בובלין2X, ו-ושתי!!!

אז את מי נשאר לאיתי לראיין?
את ושתי כמובן!!!

ולהלן סנריו השיחה - בדיוני לחלוטין (לא נגעתי!):
==========================

שעת ערב, הצללים כבר ארכו על ההרים. התן הזהוב הירושלמי כבר יצא לשחר לטרף, בתקווה שהפעם לא ייפול לבור מזדמן. דממה נפלה על עיר הקודש וסביבתה.

מתוך וילה שוממה, מעוטת דיירים – יוצאת דמותו הארוכה והשקופה של איתי (שם בדוי).
הוא פוסע מעדנות על הדשא הסינטטי – ומתיישב על ספה דמוית קן לרגלי עץ עוטה סודר העונה לשם ושתי (שם בדוי).

והנה מתחילה לה שיחה שלה עד רק האלוהים וצלם מזדמן שמתקשה לשמור על ערנות:

איתי: שלום ושתי.
ושתי:
איתי: ברצוני להחמיא לך, אתה נראה פשוט מצויין היום!
ושתי: (מסמיק מעט)
איתי: ושתי, כידוע לך האה"ג הטיל עלי משימה – לראיין אותך. התסכים?
ושתי: (שני עלים מצד שמאל למעלה זעים...)
איתי: ושתי, היכן נולדת?
ושתי:
איתי: אתה עדיין צעיר, וכל החיים לפניך. יש לך איזה תכניות או שאיפות לעתיד? לימודים אקדמאיים אולי?
ושתי:
איתי: אם כן ושתי, כמובן שבאופן מיוחד רציתי לשאול אותך על מערכת היחסים ארוכת הימים שיש לך עם צבר, רנין, ליאון ושפרה בפרט. איך נוצר הקשר ביניכם?
ושתי:
איתי: האם לא הפריע לך שחלקם משוייכים לקבוצות מיעוט בולטות?
ושתי: (עלה שני מצד ימין למעלה נושר על הדשא הסינטטי)
איתי: אני מבין שהקשר עם שפרה הוביל לשיתוף פעולה אומנותי בין שניכם?
ושתי:
איתי: האם אתה מרוצה מהתוצאות? מה דעתך על שילוב הצבעים?
ושתי:
איתי: לסיום ושתי, הייתי רוצה מאוד לשאול – האם אתה מתכוון לשמור על קשר עם הרביעייה?
ושתי: (הרוח נושבת קרירה, ופורעת לו את הצמרת...)
איתי: ושתי, המון תודה רבה על הראיון, וסליחה אם הייתי מעט בוטה.... אני מאוד מקווה שלאחר סיום התוכנית נשמור על קשר. אולי נלך לפאב מתישהו?...
ושתי:

מגיעה לך איזה משקה על חשבוני...את פשוט

[quote="גלים גבוהים"]

מגיעה לך איזה משקה על חשבוני...את פשוט

תודה, אכן - כל ההעלאות האלה הפכו אותי צמאה...

(יש עוד - מסתבר. אני רק בחצי... לא ידעתי שכתבתי כל כך הרבה...)


ואגב - אני רוצה להבהיר בזאת שאני מעלה את הקטעים לכאן בהמלצתה של ג"ג.
אני אישית לא חשבתי להעביר אותם לכאן, אבל בסוף הגעתי למסקנה שככה - יהיה לי מקום שמרכז אותם - ואוכל למחוק אותם מהמחשב העמוס שלי....
סתאאאאאאאם.
כולכם יודעים שבא לי להשוויץ קצת. (ולמען הגילוי הנאות: מעולם לא העמדתי פני מושלמת...)

לקראת משימת הראיונות עצמה - שפרה התחילה להילחץ יותר ויותר.
היא לא הסתירה שהיא שונאת את המשימה, ושהיא לא רוצה להתעסק בזה בכלל.
והבנתי אותה: לראיין את בובליל, ולהתראיין אצל עינב?...
יכול להיות גרוע מזה? (האמת שכן: לראיין את קדאפי ולהתראיין אצל יגאל שילון, אבל נעזוב את זה רגע בצד...)
ובכל מקרה - כמובן שאני התחלתי לדמיין: איך יכול להיות הראיון עם יוסי.
דווקא עם בובליל - מלאכת הרכבת השאלות נראתה לי דיי קלה: הבנאדם מספק חומר שחושף את חולשותיו בצורה מסחרית. קיויתי ששפרה תשכיל לעשות בזה שימוש.
כמובן - שבדמיוני זירת הראיון הייתה פינת העישון - כי הדימיון שלי לא הצליח למקם את יוסי בובליל בשום מקום אחר בעולם....
ולגבי הדיבור המעט תמוה של בובליל - בואו נאמר שלא ממש הייתי צריכה לאמץ את הדימיון בקטע הזה...

אגב - בסוף שפרה עשתה מעל ומעבר - וגרמה לבובליל להחשוף קבל עם ועדה את העובדה שהכיר את אשתו לעתיד כשהייתה ילדונת בת 11.5 והוא בן 23 (היא לא נתנה לו ללכת לפני שסיפר את העובדה הזאת...), ועל זה לא נותר לי אלא להסיר בפניה את הכובע!....

אז הקיצר: שפרה מראיינת את יוסי - ע"פ הדמיון האישי והפרטי שלי:
___________________________________________________________________________________________________________


כרוז: ברוכים הבאים לתוכנית שפרה דה-שופרא, בהנחיית שפרה קורנפלד.
והיום בתוכניתנו - שפרה מארחת את איש האשכולות, והמשורר המתחיל – י.בובליל.

פרסומות ומתחילים.


..........

יוסי: מה הוא אמר?
שפרה: שלום יוסי. אני מאוד שמחה לארח אותך בתוכניתי.
יוסי: האאא. שלום, שיפרי.
שפרה: ראשית אני רוצה לפנות לצופים ולגלות להם שאני ויוסי לא מכירים מהיום. אנו מכירים כבר כשלושה חודשים אינטנסיביים שבמהלכם למדתי להכיר את יוסי האיש והאגדה מלפני ולפנים. ואני רוצה לגלות לצופים שלנו שדברים שרואים משם – לא רואים מכאן.
יוסי: האאאא. באאאה. שיפרוש, תעשי טובה - תביאי אש.
שפרה: יוסי, מסתבר שאתה חוטא בשירה ובפרוזה, קופי-רייטר בהתהוות, ואף מתפקד על תקן מחיה הלשון העברית. אני רוצה לשוחח איתך מעט על כישרון הכתיבה שלך, שאליו התוודעתי בזמן הכרותינו.
יוסי: הא??? חבתבטבע.
שפרה: יוסי, מתי גילית את הכישרון הוורבאלי שלך?
יוסי: מה וורבאלי? תעשי טובה – תעבירי את הגפרורים!!!!
שפרה: יוסי, מתי החלטת שדיבור בחרוזים מניב תוצאות יותר טובות מאשר דיבור רגיל? ואני מצטטת: " יצא לך כמעט חרוז, דבר שלא יצא לך בחרוז, לא ישמע טוב, הוא צריך לצאת מחורז"
יוסי: הא? חרוז'ים? מה זה זה? מה את עכשיו עושה לי בשכל? תעשי טובה, הגפרורים שמה – תעבירי אותם הנה.
שפרה: כן (מעבירה הגפרורים). יוסי, האם תרשה לי לקרוא שורה מאחד משיריך?
יוסי: איזה שיר את אומרת?
שפרה: למשל השיר הקצר והנפלא הבא: " יש לי חשק, אבל אין לי נשק". האם יש לך מוזה, יוסי?
יוסי: מו זה מוזה? מה זה, מלרבורו לייט????? אמרתי להם רגיל, לא לייט!!!!
שפרה: יוסי, אנא ממך, תתרכז. מי היוותה את ההשראה לשירך המפורסם: " גבר נכנס למטבח , האישה תברח"
יוסי: הא??? מטווח? אמרתי להם לא לייט!!!
שפרה: יוסי, אני רואה שאתה לא מרוכז. בוא נדבר מעט על הסיסמאות הקליטות שאתה ממציא. למשל: " סוטול סוטול סוטול ...הופ.. טשטוש", שלדעתי הולכת להיות ה-סיסמא בבחירות הקרובות, שעליה יריבו כל המפלגות הגדולות. איך חשבת עליה.
יוסי: אה זה!!!! כן, היה לי שמה – מה קוראים את זה – כן, השראה?
שפרה: כן, ככה קוראים לזה - השראה, יוסי. וישנה עוד סיסמה שאני אישית אוהבת באופן מיוחד: " אל תדאג אמר הדג לדייג יש לי עורך דין כריש". זו פשוט סיסמא נפלאה – המאגדת בתוכה עולם שלם.
יוסי: בעעעהההה!! מה?
שפרה: יוסי, אני רוצה רגע לדבר איתך על חברות בין אנשים. וכפי שאמרת אתה עצמך: " אתה רואה שהוא חבר אמיתי, שפתאום נגמר השוקו ואז אתה רואה אם הם נשארים". אתה באמת מאמין בזה?
יוסי: מאמין, מאמין! העיקר שזמין! מה, היה רק גפרור אחד? אינעל כוסומו!!!
שפרה: אני מבינה. יוסי, לסיום הייתי רותה לדבר איך מעט על משפחתיות. עינב ביתך נמצאת אף היא איתנו.
יוסי: בעעאאהה. כן. היא בת 23 ומתנהגת כמו בת 22 וחצי.
שפרה: יש לך איזו מילה חמה לומר על עינב? היא בכל זאת – ביתך.
יוסי: כן. תיזהר ממנה היא כמו דבורה שהיא עוקצת.
שפרה: יוסי, אני רוצה להודות לך על זמנך. השיחה איתך נעמה לי מאוד!
יוסי: בעעאאאה! כן, תודה נעמה!!! תהיי חמודה לי, תביאי לי שמה את הגפרורים....

אחרי שתיארתי את שפרה מראיינת את יוסי בובליל - ע"פ דימיוני, הגעתי למסקנה שזה היה פשוט מדי.
משהו לא הסתדר לי: יוסי היה כנוע מדי, וחוץ מבילבול המוח שלו על הגפרורים - לא הציב לשפרה אתגר אמיתי - כפי שהייתי מצפה מאדם כה אינטילגנט וחריף.

ועל כן פניתי שוב לעזרת דימיוני - וזה מה שהוא נתן לי: (ההודעה מובאת כלשונה - אני מסרבת לערוך, אז זה כולל ספיחים שלא ממש קשורים...)
_________________________________________________________________________________________________________

האמת, אני חושבת שהגזמתי קצת בראיון המדומה הנ"ל שהבאתי פה: זה היה ראיון פיס אוף קייק.
האמת היא שיש מצב שרק לעבור את תחילת הראיון זו תהיה mission impossible.
להלן דוגמית ממה שעלול לקרות - עוד לפני שהראיון יתחיל:
(*** ומי שרוצה להשאיר מקום לדבר האמיתי - מוזמן לדלג… ***)
____________________________________________________

שפרה: שלום יוסי, Wellcome!!!
יוסי: שו האדה, Wellcome???
שפרה: Wellcome זה ברוך הבא באנגלית – שהיא שפת אימי.
יוסי: מה, אמא שלך מאנגליה?
שפרה: לא, יוסי. לא כל דוברי האנגלית הם במקור מאנגליה.
יוסי: הא? אבל אם היא לא מאנגליה, אז איך את ככה – מדברת אינגליזית?
שפרה: יוסי, יש עוד הרבה ארצות דוברות אנגלית בעולם. למשל קנדה.
יוסי: האאאא? חרררר.
שפרה: אתן לך דוגמא. רנין – מה שפת האם שלה?
יוסי: מי זאת רנין? אה, זאתי שהייתה פה, נו….
שפרה: יוסי – צא מזה. אז שפת האם של רנין היא ערבית, נכון?
יוסי: הא? וואלק, שיהיה.
שפרה: ואיפה רנין נולדה.
יוסי: (מגלה שמץ של זיקה למציאות) פה, בארץ!
שפרה: אז יש דוברי ערבית כשפת אם שנולדו פה בארץ, ולא במדינה ערבית, נכון?
יוסי: הא? יש?
שפרה: כן, יש יוסי. פשוט נתתי לך דוגמא – איך זה שאמא שלי דוברת אנגלית אבל לא נולדה באנגליה.
יוסי: הא! רגע, על מה אנחנו מדברים בעצם? את אומרת לי פה רנין, אנגליה, ערבית….
שפרה: יוסי, עזוב. לא חשוב. אתה רוצה שנתחיל את הראיון?
יוסי: הא? אין לי רעיון.
שפרה: את הראיון, יוסי. את הראיון. אני שואלת שאלות – ואתה עונה תשובות?….
יוסי: אה, זה!!!! מה לא התחלנו? אנחנו כבר רבע שעה יושבים כאן….
שפרה: יוסי, עזוב. קח, תדליק סיגריה – זה יעשה לך טוב.

זה שיר שהתחלתי לכתוב דווקא בשלב די מוקדם של הכנסותי לבלוג, כשצבר ורנין עוד היו - אבל פורסם בשלב מאוד מאוחר - גם כי הייתה לי בעייה עם הבית האחרון, וגם כי הוא לא ממש מצא חן בעיני, ולא חשבתי שהוא ראוי לפרסום...
אז בסופו של דבר גם הסריגה לושתי ועזיבת צבר ורנין הוכנסו לתוכו.... או בעצם: רוב הסיפור הוכנס לתוכו....

כפי שציינתי - לא ממש רציתי לפרסם את השיר הזה - אבל עשיתי את זה כמחווה לשפרה שסיפרה לליאון שהייתה רוצה שמישהו יכתוב לה שיר.
מאחר והשיר הזה אכן נכתב לה ובשבילה - אז פרסמתי אותו בבלוג שהוא שלה ובשבילה.
(אבל אני עדיין חושבת שהוא לא משהו.... )

(אגב - למי שלא זוכר: הפרסום חשף לעולם את המאותגרות המחרידה שלי בענייני קופי-פייסט.... עד היום עוד לא התאוששתי מהטראומה.... )
___________________________________________________________________________________________________________________


השיר על שפרה
===========

זה היה בעונה הראשונה
(שאומרים שהיא גם אחרונה) -
הגיעה אחת – קצת שונה,
ששוה הצעה מגונה.

נכנסה עם שמלה צהבהבת,
חפשה לה מקום לשבת,
אמרה שלום לכולם,
עם חיוך שלא מהעולם.

ראשה בקארה שחור,
פניה קורנות באור,
חיוך גדול וצחור,
(ובשביל החרוז: כינור.)

היא אמרה ששמה הוא שפרה,
והכניסה אותי לצרה:
כי השם - מסובך לשירה,
ודפק לי את כל החריזה.

משכה את תשומת הלב
של כל גברבר מסתובב,
אך די מהר זה הוברר -
שהאיש יהיה הצבר.

ישבו מתחת לעץ
עם רנין וליאון הלץ,
העבירו שעות בדיבור -
באשמורת לילה (ברררור!)

אבל כמה אפשר לדבר?
צריך גם עיסוק אחר.
וכדי את הזמן להרוג -
לעץ היא החליטה לסרוג.

ופתאום הכל השתנה:
נכנסו חדשים לתמונה.
ובלי שנספיק למצמץ,
לא היה צבר תחת עץ.

לאחר לכתו של צבר,
גם עבור רנין זה נגמר.
וכעת ישבו תחת עץ
רק שפרה וליאון הלץ.

ועדיין עוד לא נגמר,
ומה צופן המחר?
האם העתיד מסוכר ?
לא נדע עד שארז יאמר…

טוב, משלב מסויים זה היה ברור שזה רק עניין של זמן עד שאכתוב משהו שמוקדש אישית לושתי.

מודה שהוא מין עץ כזה שנכנס לבנאדם מתחת לעור. מה שנקרא - מים שקטים.
אז זה נכון - יום אחד התעוררתי, וידעתי שאין מנוס: אני חייבת לכתוב משהו אישי לעץ הזה, שכמה שהוא שקט - אי אפשר להתעלם מקיומו.

וזה מה שיצא:
__________________________________________________________________________________________________________


ושתי
===========

תמיד בפינה, נחבא אל כלים.
שתקן עד לאקוני - ממעט במילים.
תמיד הוא מקשיב, מבלי לייעץ -
כזה הוא ושתי העץ.

הוא נמצא שם תמיד, בפינת החצר.
הוא שמע כבר הכול, וראה עוד יותר.
צופה על כולם מלמעלה כמו נץ -
כזה הוא ושתי העץ.

כשלמטה יושב ידיד או מכר -
ושתי אינו אומר שום דבר.
לא מדבר, וגם לא מתלוצץ -
כזה הוא ושתי העץ.

הוא זוכר הרבה לילות בלי שינה,
והרבה שיחות מלאות בתבונה.
מעולם לא התערב, שלא להיות לרועץ -
כזה הוא ושתי העץ.

תמיד לבוש בסודר צבעוני,
במראה מוקפד ולוק עדכני.
הוא יישאר בסביבה עד הסוף, עד הקץ -
כזה הוא ושתי העץ.

הוא יהיה האחרון שיצא לעולם,
הראשון שהגיע, והוותיק מכולם.
יש לו עתיד מרגש ונוצץ -
כזה הוא ושתי העץ.

זה שיר שנכתב בישא המהירות (שתי דקות גג). נראה לי שהוא כבר ישב לי בראש - ורק הייתי צריכה להעביר אותו אל הכתב.
זה מה שחשבתי ואחשוב תמיד על תוכניות מסוג האה"ג.

אני שמחה שהצלחתי לזרוק אותו לרשת דקות ספורות לפני שויק נעלה את הבלוג: שמחתי שהספקתי לפרסם אותו שנייה לפני הגמר, ולא אחריו - זה היה לי חשוב....
______________________________________________________________________________________________________________

הפח הגדול - שיר סיכום / יוד
==================

רגע לפני הסוף,
לפני שקשת תחשוף -
מי הוכתר ע"י העם
לזוכה במיליון (פלוס מע"מ)

העם כולו באטרף -
כולל קשישים וטף,
כולם ממש במתח -
מי יזכה בנתח?

כולם כבר קיבלו את האות -
ומפגינים זריזות אצבעות.
ומזה ימים ולילות -
שולחים מסרונים במאות.

ומי זה שם בפינה,
מחכך ידיו ברינה?
וצוחק בקול גדול,
ששומעים גם עם משתיק קול???

את הצחוק האחרון – הוא צוחק,
ולא חשוב לו מי הצודק.
לא אכפת לו מזה המיליון -
שהוא גרושים מתוך שיטפון.

אז מי באמת המנצח?
מי בשמחה מצווח?
מי הבקיע ת'גול?
לדעתי: ה"אח הגדול"!

מודה, מאוד רציתי לראות במציאות את ושתי.
הוא ההוכחה לכך שגם במקום שרע לך, ושיש בו יותר אין מיש - ניתן להתעלות על עצמך - ולתעל הכל ליצירה, ולעשייה.

אני חושבת שהדרך שבה שפרה מצאה להעביר את הזמן בבית האה"ג היא הדרך האולטימטיבית: במקום לעשן את עצמה לדעת, ולרטון, היא מצאה כל דרך ע"מ ליצור ולהעסיק את עצמה.
אם זה דרך פרימת בגדים וסריגה, אם זה דרך עיסוק בספורט (יוגה, ריצה, שחייה), אם זה דרך יצירת משחקים יש מאין, ואם זה דרך התעסקות יצירתית במטבח.

אז מכל התושייה והיצירה הזאת - נולד ושתי, ואם הוא לא שמל ליצירתיות אמיתית - אני לא יודעת מה כן.
אז הלכתי לראות אותו, ולשמחתי - הייתי יחידה במוזיאון. היה מרגש ומשמח ביותר לראות אותו במציאות. הוא אומנם באמת נראה קטן וצנום יותר ממה שבטלוויזיה (רק אז הבנתי איך שפרה העזה לטפס לענפים העליונים. בטלוויזיה זה נראה לי פשוט סכנת נפשות - אבל במציאות הבנתי שזה לא כ-ז-ה מפחיד...), אבל עדיין - זה ממש מרשים לראות אותו.

והרי הסיכומון:
______________________________________________________________________________________________________________________


ושתי העץ – אגדה שהפכה למציאות, או להפך?…. /סיכום ביקור, מאת י. (שם בדוי)
===============================================

ויהי ערב ויהי בוקר, ויום רודף עוד יום. והנה, הגיע היום (כ"ו בכסלו התשס"ט, נר חמישי של חנוכה) בו החלטתי גם אני, יוד לשים פעמי למוזיאון העירוני בר"ג ולחזות בעץ ובאגדה שנסרג בבית האה"ג. מאחר וחפצתי ברגעי שקט ואינטימיות עם העץ המסורג, החלטתי לעשות זאת עם עלות השחר בתשע בבוקר בטרם יבואו המוני עם ישראל ללוש את ושתי, העץ המפורסם ביותר בארץ הקודש נכון להיום.

כפי שהבטחתי מראש, אפיתי בכוחות עצמי עוגיות ע"פ מתכון של צ. (שם בדוי), ע"מ להתחנף לושתי ולרכוש את אמונו. החלטתי לממש את הביקור ברוח המסורת החביבה של תנועות הנוער לדורותיהן – ועל כן נעלתי נעליים גבוהות, חבשתי כובע, גייסתי את מיטב מצב הרוח המרומם שהיה ברשותי, ופסעתי מעדנות מצוידת במימיה וקופסה מלאה עוגיות מעשה ידי (להתפאר?) למוזיאון ר"ג.

מוזיאון ר"ג, כך מסתבר, הוא מבנה לא גדול (ואפילו קטן!) הממוקם לו אי שם על שול הכביש אבא-הלל בר"ג. כמובן שלקלוע אל פתח המוזיאון בניסיון ראשון – אין זה דבר קל כלל ועיקר עבור יוד בתשע בבוקר (מאחר ויוד ותשע בבוקר - זו מציאות לגמרי וירטואלית…). לכן ראשית הגעתי אל המשחקייה שליד. כשהבחנתי בטעות הקלה, ושאלתי את השומר בפתח היכן פתח המוזיאון, תיאר לי הלה בחיוך רחב היכן ממוקם הפתח הסודי, ולא שכח לציין: "והעץ של שפרה נמצא שם, ומחכה לך!". (למן ההתחלה הרגשתי שיש באיש יכולות מיסטיות…)

לאחר תשלום סמלי בכניסה של כ-20 זוזים - נכנסתי אל המוזיאון. פניתי אנא ואנא, וסיירתי לי לתומי מעמידה פני מתעניינת בטפל. לא עבר זמן רב – והגעתי אל העיקר. מייד זיהיתי אותו: ושתי!!!
מייד שמתי לב לעובדה שבמציאות – ושתי אכן רזה הרבה יותר, ומאוד מאוד מסוקס!! ממש עץ שבעצים!!! אין ספק שהטלוויזיה עשתה לו עוול – ורק בשל כך החלטתי לשלוח חמש מאות פקסי-מחאה לקופרמן הפקות מייד לאחר הביקור.

ושתי, הלבוש במיטב המחלצות אותן הסריגה לו ש. קורנפלד עשה רושם כמרגיש עצמו מאוד בנוח בסודר שעליו – כמו בעורו שלו. נראה שהוא התחיל להתרגל לכך שהוא אינו ערום ועריה עוד, כאחיו העצים – ושהוא מקבל זאת כמחמאה גדולה. נראה גם שרמת-גן עושה לו טוב.

מסתבר שושתי הוא גם לץ לא קטן, והוא הרבה יותר חברותי במציאות ממה שנראה ע"ג המרקע. מייד פצחנו בשיחה מתובלת בהומור וחידודי לשון, ואני חייבת לציין שכבר מזמן לא צחקתי ככה. (סיכום דיון יופץ בקרוב).

שומר המוזיאון לא שם לב כנראה לשיחה הקולחת, ולא הבין שאני וושתי לא ממש צריכים עזרים חיצוניים להפגת את המתח – ושם לנו טלוויזיה, שבה תיעודים של שפרה סורגת את ושתי בבית האה"ג. יכול להיות שהוא רצה להוכיח איזו נקודה, אין לי מושג. בכל מקרה -אני וושתי התעלמנו מהמראות (אולי בעיקר כי שנינו כבר חזינו בהם – ושתי כנוכח ואני כמשקיפה מהצד…)

בעוגיות שהבאתי – ושתי לא נגע. הוא טען שזה בגלל הדיאטה, אבל לדעתי זה בגלל הסכרת. גם שומר המוזיאון סירב לגעת בעוגיות. גם יוני ר"ג שקבעו משכנן באבא-הלל סרבו לגעת בעוגיות. גם אני סירבתי לגעת בעוגיות. מסתבר שדיאטה וסכרת הן מאוד נפוצות בציבור.

בסוף הביקור, כמובן שגבר עלי הגנום הישראלי, וכפי שעשו רבים וטובים לפניי, ויעשו גם אחרי: מיששתיו (ילדים – שיהיה ברור: זה לא חינוכי ולא מוסרי!). כמובן שביקשתי את רשותו של ושתי קודם – על מנת שלא ליצור מראית עין של הטרדה מינית. הוא נתן לי הסכמה שבשתיקה, ואני רפרפתי על הסריג שעל גזעו המסוקס. הי חמים, היה נעים, היה שווה.

לשמחתי במהלך פגישתנו המרגשת, לא נשר אף עלה מעלי ראשו של ושתי – כי לא היה לי נעים לתרום להתקרחות העץ – שמאז הראיון ההיסטורי עם איתי – לא נראה לי שצנח לו זלזל. ולסיכומו של עניין הגענו ושתי ואנוכי לסיכום משותף של מפגש הפסגה כחוויה מכוננת וחיובית ביותר.
____________________________________________
פינת המוזר אך מעניין:
* צמוד למוזיאון רמת-גן ממוקם…. המרכז הישראלי לאוריגמי!
* בדרך הבייתה ראיתי כלבת פאג מגניבה וגזעית….

טוב, המחזה הזה (שהשם שלו יותר ארוך ממנו עצמו), היה פשוט מתבקש - לאחר ששפרה חתמה את הפוסט שלה ב"שפרה (בלי יוד)".
ניתן כמעט לומר ששפרה כתבה אותו בעצמה...

ןלגבי התן הזהוב הירושלמי - אני מבקשת לא לזלזל: יש לו תפקיד מאוד חשוב בעלילה!
____________________________________________________________________________________________________________________


שפרה (בלי יוד)
======================
מחזה קצר במערכה אחת מאת: י. (שם בדוי)

משתתפים: שפרה קורנפלד - זוכת האה"ג1, ואושיה ציבורית בהתהוות, יוד – בלוגרית לעת-מצוא, תן זהוב ירושלמי שנקלע בטעות לסביבה והושחל שלא בטובתו לעלילה.

הקדמה: זהו בוקר צח וצלול בסמטת "הנשמות הטהורות" השוממה. בסמטה אין כל זכר לזר המסתורי העוסק סחר-חליפין בשעות הקטנות של הלילה. במורד הסמטה – מדלגת לה יוד, מזמזמת לעצמה בעליצות שיר של ארקדי דוכין, ומפזרת לכל עבר פרחי בר מוגנים. תן זהוב ירושלמי המשתאה לנוכח המחזה - נופל לתוך בור מזדמן. במעלה הסמטה נצפית שפרה – נחפזת לדרכה.


שפרה [עוצרת בחראקה פיתאומית]: יוד!!!
יוד:
שפרה: יוד, אל תעשי לי ! מה את חושבת שאת עושה???
יוד: … – אני מדלגת לי, מזמזמת לעצמי בעליצות שיר של ארקדי דוכין, ומפזרת לכל עבר פרחי בר מוגנים…
שפרה: יוד, את לא חושבת שעשית מספיק נזקים?! צריך לעצור אותך על שימוש יתר!
יוד:
שפרה: אני צריכה לרדוף אחרייך בכל רחבי הרשת – ולהבהיר שזה שפרה בלי יוד! את לא מתביישת???
יוד [ ]: סליחה, באמת לא ידעתי. לא העליתי על דעתי… חשבתי שיוד בין ש' ל-פ' זה קביל וסביר. כמו שיפור או שיפוץ.
שפרה: שפור או שפוץ בכתיב חסר, יוד – לא שמעת על זה? זה הגיע אפילו למורפיקס! את יוצאת מהתמונה – ומכניסים דגש ב-פ' במקום.
יוד: אבל בשפרה אין דגש ב-פ'.
שפרה: זה נכון, אבל בלי שום קשר - ככה השם נכתב במקורות - שמות פרק א', לכי תבדקי. רצה השם ואת צונזרת.
יוד: אז זהו זה?
שפרה: כן, זהו זה. אבל לא נורא, זה לא סוף העולם. עדיין יש מילים שבעדך. למשל אידיאליזציה.
יוד: אבל זאת מילה לועזית.
שפרה: לא נורא, תתגברי.
יוד [מציעה לשפרה תפרחת סביון לבנה לאות פיוס]: רוצה סביון?
שפרה: זה לא פרח מוגן.
יוד: צודקת, עזבי.
שפרה: יוד, אולי תעשי משהו מועיל עם עצמך? לכי תעזרי לתן הזהוב הירושלמי לצאת מהבור…

- סוף -


צילום אילוסטרציה:
http://www.myg.co.il/index.php?loc=see&pic=phpSN0OJX.jpg

וזהו, בינתיים.

יש עוד את "הסרט",שעבתי עליו קצת עם גוסט, עידו, ואא"ח - וששינה קצת את פניו לאחר משאים ומתנים מתישים אל תוך הלילה....
אפרסם אותו במהרה - לאחר השינויים....

ויש עוד קטע אחד שכתבתי פעם מזמן ומעולם לא פרסמתי. הוא צריך עוד טיפה שיפוץ כדי שאהיה מוכנה להביא אותו לרשת, אבל כעיקרון הוא ישנו...
אז אם תרצו - אביא אותו....


אבל בינתיים - סה טו.

יוד

אלופה!

גלים גבוהים כתב:

אלופה!

תודה, זה היה קקשה - להעלות את כל זה לכאן.

יש אפשרות לראות כאן את ההודעות בקטן? (כמו בתפוז, למשל...)
כל מה שאפשר לראות את זה את שתי ההודעות האוחרונות מקסמיום....

יודקה, האינטרפייס כאן לעולם לא יהיה דומה לזה של תפוז שהוא ייחודי לתפוז.
וטוב שכך!

עזבו אתכם מכתום

י', אני עדיין לא מאמין ששפרה לא אימצה אותך.

איזה כיף לראות את כל החברה הטובים כאן. רק מקווה ללמוד איך להסתדר עם הממשק כאן :-)

אוקיי, כאן הייתה עבודה משותפת.

נכון שאני הבאתי את הרעיון בגדול, אבל מהר מאוד התברר שיש החשים עצמם מקופחים.

תפקיד הבמאי שהוגדר בזמנו כ"דרושים + המלצות, נא לא להתקשר בין שתיים לארבע" - נתפס תוך שתי דקות ע"י גוסט, מה שהבהיר שאופי ההסרט יהיה יותר לכיוון הטראגי והאפל.

לאחר שגוסט מונה כבמאי, היו לו גם זכויות החלטה.

אא"ח ניגש לאודישנים, אולם התפקיד היחיד שנותר מיותם בשלב זה היה רק האבן שזרק תייסיר, ותייסיר עצמו. אא"ח שאינו דובר ערבית, לא ישחק את תייסיר, וגם את תפקיד האבן הוא דחה על הסף - אבל אני החלטתי חד-צדדית שהתפקיד תפור עליו, ולכן הוא מלוהק כאבן. כמובן שאם הוא יחוש שהתפקיד גדול על מידותיו - יועבר התפקיד במיידית לאיתי.
בהתחלה חשבנו ללהק את יוסי בובליל עצמו לתפקיד תייסיר, מאחר והוא דובר ערבית, ורצינו לחסוך בתקציב ולהמנע מללהק את מוחמד בכרי הבלתי נמנע. בסוף החלטתי שזה סרט של פעם בחיים, ושאין לחסוך פה באמצעים - ומוחמד בכרי לוהק בכל זאת.
בנוסף הצענו אני וגוסט לאא"ח מטוב ליבנו את תפקיד נחמיה שטרסלר. מאחר ואין לנו מושג מה תעשה דמותו של נחמיה שטרסלר בסרט העוסק בבית הפח הגדול - טרם הוגדרו דרישות התפקיד.

ולבסוף, ניגש גם עידו וביקש איזה תפקידון קטנטן. הוא הפנה את תשומת ליבנו לכך שאיו נער האחראי על השוט והקאט, ועל כן מייד ליהקנו אותו לתפקיד זה.

יש לציין שניהול המשא ומתן עם אא"ח ועידו נמשך לתוך השעות הקטנות של הלילה, ובסופו כולם יצאו עייפים אך מרוצים. (טוב, חוץ מאא"ח ועידו, אולי...)

עוד אנקדוטה קטנה לגבי הסרט: ברשימת הליהוקים - לוהק בכור-שטן לגלם את תפקיד עידן קאפון. הסתבר שהמילה "שטן" חסומה לשימוש בבלוג של ויק. מה שגרם לי לפאדיחות רבות - כשניסיתי לשלוח שוב ושוב ושוב את ההודעה - ולא הבנתי למה היא לא מתקבלת. בסוף ניסיתי לשלוח אותה בחלקים. גם זה לא הסביר למה באופן תמוה רשימת השונות לא עולה. אחרי הרבה נסיונות - הבנתי בסוף שזו מילה מסויימת שמונעת את קבלת ההודעה. אז החלפתי את בכור-שטן ב"לוציפר" - וזה עלה. סתם - אנקדוטה מייסורי היצירה של יוד.

והנה רשימת הליהוקים והתפקידים השלמה של הסרט "סיוט בבית הפח הגדול:
________________________________________________________________________________________________________________________


"סיוט בבית הפח הגדול"
================

דמויות משנה:
==========
בתפקיד בוריס – שליח הפיצה (הסצינות יצולמו מרגע הגעת הפיצה ועד למתן הטיפ)
בתפקיד ערן – ערן זילברמן
בתפקיד קרן – קרן חסיס
בתפקיד מיקי – אפרת אברמוב
בתפקיד ג'ני – נערת המים
בתפקיד נעמה – המורה והמחנכת של יוד מכיתה א'
בתפקיד אשר – השם יתברך! אשר ולא אחר! כי אין אין אין על אשר!
בתפקיד וונסה – וונסה אלוש
בתפקיד אינה – אינה ברוורמן, דוגמנית בין לאומית, ולעת מצוא יועצת מבריקה לענייני טאקטיקה ואשת שיחה מרתקת
בתפקיד שחר - יו"ר מועסת הלול
בתפקיד יוני – הנוכחי של וונסה
בתפקיד שי – ליאור אשכנזי (אחרת אין סרט!)

דמויות ראשיות:
============
בתפקיד שפרה – שפרה קורנפלד
בתפקיד ליאון – ליאון שיינדרובסקי
בתפקיד רנין – רנין בולוס
בתפקיד צבר – צ. (השם המלא שמור במערכת)
בתפקיד יוסי בובליל – עינב בובליל
בתפקיד עינב בובליל – יוסי בובליל
בתפקיד האח הגדול – אסי דיין
בתפקיד שימשון ויובב – ארז טל ואסי עזר


שונות:
=====
בתפקיד ויק – ויק קורנפלד
בתפקיד האחיות של שפרה – יסכה ובת-שבע קורנפלד, פורומיסטים אנונימיים בתפוז וברשת
בתפקיד תייסיר– מוחמד בכרי (החלטנו בסוף שלא לחסוך באמצעים!)
בתפקיד האבן שתייסיר זרק – אא"ח (אין ברירה – מישהו צריך לקחת את זה על עצמו. ובכ"ז 5 ש"ח לשעה זה לא הולך ברגל... אם לא יעמוד אא"ח בתפקיד התובעני הזה, יועבר התפקיד לאיתי.)
בתפקיד הכשל"ר – הכלבה של רנין
בתפקיד עידן קאפון – בכור-שטן
בתפקיד אפרת אברמוב - הפיה הרעה מסינדרלה
בתפקיד אישתו של יוסי – איציק כהן
בתפקיד "צבא הדורבנים" – המון זועם אוחז לפידים וקילשונים
בתפקיד אלוהי העינב - אלוהים
בתפקיד הרב פינטו – הרב פינטו סניף אשקלון, והרב פינטו סניף חדרה (חלוקת סצינות בין השניים)
בתפקיד חזני – חזן אומלל שאתרע לו מזלו הרע להיקלע לבית האה"ג
בתפקיד באבי - שחר בן-דוד
בתפקיד ג'קו – הזבוב ג'קו
בתפקיד יוד – י.
בתפקיד גוסט – Ghost Rider
בתפקיד נחמיה שטרסלר – אא"ח (דרישות התפקיד טרם הוגדרו במלואן)
בתפקיד איתי – מי זה איתי?

הצוות המקצועי:
============
זה שמפעיל את מכשיר השוט והקאט: עידו (לאחר בקשות ממושכות. אם לא יעמוד בעומס – יועבר התפקיד לאיתי...)
ניצבים: איתי
נערת המים: איתי
פועלי במה: איתי
תאורנים: איתי
אנשי קול: איתי
קייטרינג: צ. (השם המלא שמור במערכת)
סטיילינג והלבשה: ליאון שיינדרובסקי
מוסיקה: ליאון שיינדרובסקי
כיאורוגרפיה: ליאון שיינדרובסקי
ייעוץ מקצועי: אחיתופל, יועצים בע"מ
ליהוק: Ghost Rider
צילום: יוד
תסריט: יוד
בימוי: Ghost Rider (מה שאומר שהסרט לא יהיה קומי כי אם טראגי)
עריכה: יוד
הפקה: קופרמן הפקות, קשת
תרגום לעברית: יוד, כתוביות בע"מ
תרגום לערבית: רנין בולוס, נוה שלום בע"מ
תרגום לבובלינית: יוסי בובליל

blur2 כתב:עזבו אתכם מכתום

י', אני עדיין לא מאמין ששפרה לא אימצה אותך.

אימצה אותי?

למה? ויק דווקא דיי נחמדה, לא?...

(חוץ מזה - גם בצער בעלי חיים אוהבים אותי - ולכן אני לא מוצעת כרגע לאימוץ... )

מוטי "שיפמ כתב:

את גדולה מהחיים פשוט כישרון מבוזבז

שיפמן, תגיד, מה יקרה ללשון של הבייגלה הזה אם הוא יוציא אותה מול המאוור?? סתם תהיתי

בלי בייגלה וחור בלי כעך, זה אותו דבר או היינו הך ?

נא להתנהג בהתאם! שריר הלשון ביונקים ידוע כשריר החזק ביותר

אתה לא תנפנף לי בשרירי לשון של כלבים מהאינטרנט!
יש לי אחת כזאת אמיתית בבית. לועסת ויקיות לארוחת בוקר (סתם!)
קבל את קויה המלכה, ותגדיל